קודם אימא

בכל פעם שאני טסה, וצופה בסרט הבטיחות במטוס, ורואה איך מסבירים שבשעת מצוקה, הורים צריכים קודם לשים את מסיכת החמצן על עצמם ורק אז על ילדיהם, אני לא יכולה שלא לחשוב שככה זה גם אמור להיות בחיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני אומרת "אמור" כי אני רואה כלכך הרבה הורים שחוקים, שרק נותנים ומעניקים לילדיהם, והם שוכחים את עצמם, עד שנגמר להם החמצן....

 

זה לא תמיד קל לא להיגרר לטוטאליות שבהורות, בעיקר עבורינו האימהות. אבל אני מציעה לכן לזכור שני דברים: המשפחה שלנו, הילדים שלנו, צריכים אותנו חזקות וכדי להיות במצב טוב אנחנו צריכות קודם כל לדאוג לעצמנו ולחמצן שלנו. שנית, הילדים שלנו מסתכלים עלינו כל הזמן ולומדים על החיים דרך ההתנהגות שלנו. האם אנחנו רוצים ללמד אותם להיות אדם שמסוגל לדאוג לעצמו, בעל גבול אישי, שיודע לומר איפה ה"עד כאן" שלו? או שאנחנו מלמדים אותם להמשיך ולהמשיך עד שנגמר להם החמצן?

 

בואו ונהיה את האדם שאנחנו מייחלים להם שהם יהיו, ונראה להם דוגמה אישית – נשקיע בעצמנו, בטיפוח שלנו, באינטלקט שלנו, בהתפתחות שלנו, בזוגיות שלנו, בקשרים שלנו, בכל דבר שרק עושה לנו טוב ומעניק לנו חמצן להמשך. בואו נהיה אדם שיודע לבקש עזרה, שיודע להגיד "לא" כשכבר אין כוח (גם לילדים שלנו), שיודע לזהות מתי הוא עייף וחייב להפסיק, שיודע להשלים עם משימות לא שלמות ולא מושלמות.

 

בואו נשים את מסיכת החמצן קודם כל על עצמנו ורק אז על ילדינו. ונזכור שבכך אנחנו עושים משהו טוב עבור כולם, ולכן אין צורך ברגשות אשם.

  • Facebook Social Icon
YfpFOL-logo-instagram-free-transparent.p

© 2020 Barbara Harcavi