תאילנד

כששאלתי בפייסבוק: איך מסתדרים עם ילד צליאקי בתאילנד?

היו שענו לי: פשוט אל תיסעי!

זה לא היה לי נעים לקבל תשובה כזאת, מכיוון שאני מלמדת את הילד שלי שאין מקום בעולם שהוא לא יכול לנסוע אליו בגלל המגבלה התזונתית שלו. אז בדקתי, חקרתי, ניסיתי להבין מה קורה שם, התכתבתי עם המלונות וארזתי המון אוכל יבש במזוודה. ידעתי שלא נמות שם מרעב (גם אני צליאקית :)).

חשוב לי שהבן שלי יגדל בידיעה שהצליאק שלו לא מונע ממנו מלהשתתף בכל פעילות. אני מודה שבשנים הראשונות לאחר גילוי הצליאק, היו ימים שהעדפתי שהוא לא ישתתף באירוע מסוים, כי חששתי מאוד ו/או נפגעתי מהאנשים שאחראיים על ארגון האירוע, ולא דאגו לבן שלי. אך מהר מאוד הבנתי שככה אני לא רוצה לגדל אותו. הבנתי שממש לא משנה איזה אוכל מוגש, הוא תמיד יכול להיות חלק מקבוצת החברים, להרגיש קרוב, להיות משמעותי, לתרום, להועיל ,להיות חבר טוב, שמח וייחודי - בדיוק כמו כל שאר הילדים. אני מלמדת אותו יום-יום שהוא הרבה מעבר לאוכל שהוא אוכל.

בקיץ האחרון נזכרתי במשהו נוסף בנוגע להורות שלי. אני מגדלת את שלשת הילדים שלי במטרה אחת – שלא יצטרכו אותי לצידם בהמשך, שיהפכו להיות עצמאיים. תמיד יש נטייה להגן קצת יותר על הילד ש"הכי" זקוק לנו, ובכך אנו גורמים לו להיות תלוי בנו עוד יותר. אני אמנם אשת מקצוע, אך גם אני חוטאה לפעמים בחסות יתר על ילדיי, ובכך קוצצת להם את הכנפיים. אז בקיץ הזה החלטתי לעשות אחרת. החלטתי לאתגר את הילד הצליאקי שלי ושלחתי אותו לקייטנה ליום שלם. ביקשתי עבורו מגשית ללא גלוטן ושמתי לו אוכל נוסף בתיק... ובכל יום הוא חזר קצת רעב, אך מאושר מאוד!! הוא הרגיש גדול ועצמאי, ונהנה לבלות יום שלם עם חבריו ולא לעזוב באמצע.

אני קוראת כאן את המילים המרגשות שלכן ושומעת לפעמים הרבה קושי וייאוש... אני רוצה לומר לכן, מניסיון אישי, שזה גם יכול להיות אחרת, ושלרוב זה לוקח קצת זמן עד שמוצאים את האיזון הנכון וההשלמה. תזכרו שהורות זו ריצה למרחקים ארוכים ושכדאי להסתכל לטווח הרחוק, ולחשוב מה אתם בסופו של יום רוצים ללמד את ילדיכם על החיים.

ברברה הרכבי, מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך

מדריכה ומלווה משפחות עם צליאק

  • Facebook Social Icon
YfpFOL-logo-instagram-free-transparent.p

© 2020 Barbara Harcavi