לאורך כל שנות לימודיי והכשרתי במכון אדלר התעמקתי במושג ה״סובייקטיביות״, או במילים פשוטות יותר:
״מה שרואים מכאן לא רואים משם״, ״לכל סיפור יש שני צדדים״....
אחד התנאים ההכרחיים ליחסים טובים, כאלו שמבוססים על שוויון ערך,
הוא ההבנה העמוקה שכל אחד רואה וחווה את הדברים בצורה שונה.

הקטע הבא הוא סיפור נחמד הממחיש את מושג הסובייקטיביות.

גנב העוגיות

 

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם  היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.
בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח. 
חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה, מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.

היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה כשבזווית עינה הבחינה, בגבר שהתיישב לידה, 
היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל, בחוצפתו העיז המנוול, 
לשלוח יד אל שקית העוגיות שבינהם הייתה מונחת,  וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.

היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות. 
וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר 
וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.

על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה 
חושבת לעצמה, בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה. 
כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו. 
והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו, לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשניים, 
חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.

בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה 
חשבה לעצמה, הוא גם גנב וגם חצוף, אפילו לא אמר תודה.

כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה, 
אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה. 
בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת, 
הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.

היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,  והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה. 
בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה, הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה.

המומה ומופתעת היא הבינה, איך לא, העוגיות האחרות היו פשוט שלו, 
הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די, ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי. 
בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה, 
היא הגנב, ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה.

ברברה הרכבי, מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך

  • Facebook Social Icon
YfpFOL-logo-instagram-free-transparent.p

© 2020 Barbara Harcavi